בגיל 10 (וזה היה מזמן...😅) זכיתי בפרס על חיבור בנושא "חסכון" בתחרות כתיבה שיזם עתון הילדים "הארץ שלנו". לוי אשכול היה אז שר האוצר והזוכים בתחרות הוזמנו ללשכתו בירושלים לקבל את הפרס מידיו. הפרס היה בעל שווי כספי וזו הייתה משכורתי הראשונה 😊 ..... נולדתי וגדלתי בקרית מוצקין. למדתי בסטודיו למשחק של ניסן נתיב. נישאתי לאמנון מקבוץ מענית. שם נולדו ילדינו נטע, שירה ודניאל. הופעתי ברחבי הארץ במסגרת תיאטרון "הקבוץ" בו השתתפו יוצרים מקצועיים בתחום מהתנועה הקיבוצית. כיום חיה בחיפה ומנהלת עם אמנון עסק משפחתי קטן ומקסים המשרת את התעשייה ברחבי הארץ. סבתא ל-4 נכדים מתוקים : נועם, עמית, יובל ומאיה. אחרי 55 שנים שעברו ממש מהר 😊..... חזרתי לכתוב. הוצאתי 2 ספרים: "3 סיפורים" ו-"7 סיפורים". אני כותבת על מערכות יחסים ובעיקר - אהבה. מאמינה בה כעושה נפלאות בחיי כולנו. קריאה נעימה 💓💓💓
ישראל מדינה מצויין". כך אומרת לילי במבטא רוסי
כבד. לילי, מהנדסת מכונות תואר שני מרוסיה,
עובדת כמוכרת בחנות נעליים בישראל כבר
20 שנה. לילי יודעת כמה רע היה שם
ליהודים. יודעת שלא כדאי להתלונן. והיא מרוצה.
גם כשקשה, תמיד מחייכת.
אני אוהבת את השם הזה, לילי.
בצעירותי חשבתי שכשתיוולד לי בת אקרא לה לילי
והיא בוודאי תהיה קלילה ומלאת שמחת חיים כמו
שמה-המתנגן-מאליו.
"לילי זה שם הונגרי" אמר מישהו.
"לילי זה שם של זונה"
הוסיפה אשה לא-נחמדה-בעליל.
נבהלתי, אז נתתי לבת שלי שם נפלא אבל הכי
ישראלי שיש, נטוע היטב באדמת הארץ שלנו.
בכתה שלי בבית הספר היסודי
הייתה ילדה שלאמא שלה קראו לילי.
הם באמת באו מהונגריה.
האמא: רזה, פניה ארוכים ויפים ועורם רך
ומטופל להפליא, קומתה זקופה,
לבושה בבגדים פשוטים-אך-הדורים.
בעלה של לילי, אבא של בת כיתתי, גבה-קומה,
כהה עור (צועני?), שקט וקצת חמור-סבר.
נגן קונטרבס.
כלי הנגינה גדול-המימדים,
ניצב דרך קבע בחדר האורחים של המשפחה.
התייחסו אל הקונטרבס ביראת כבוד.
אני אהבתי את בית הנגן ואת לילי ההדורה
ודימיינתי לי שאני מבקרת בבית של אריסטוקרטים
אירופאיים שהגיעו להעניק מטובם ומתרבותיותם
המעודנת ליושבי המקום החמסיני שלנו.
למעשה, לילי ומשפחתה ברחו מהדנובה
שהוצפה בדם היהודים שנורו לתוכה.